טיבעו של האל

קטע מיתוך הפרק “צא ולמד טיבעו של בורא עולם על פי התורה”…

שמות 11 פסוקים 1-6

א  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: כְּשַׁלְּחוֹ–כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. ב  דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב. ג  וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם. ד  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. ה  וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם–מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. ו  וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.

במה אשמים המצרים שחיבבו את משה וישראל (השאילו להם כסף וזהב) שאיבדו את בכוריהם?

האם בורא העולם הוא כזה נבזה שמעודד עוול של גניבת כלי הזהב של אבלים שהשאילו בתום לב את רכושם היקר לנוכלים?

אנו קוראים בהגדה של פסח איך תופסים הרבנים את בורא היקום שבו הם מתפארים בפסוק “אני יוצא בתוך מצרים… אני הוא ולא אחר… לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף” אני בעצמי ובכבודי מחסל את כל בכורי מצרים כולל את כל בכורי השפחות והחיות?

והם מונים ומפארים את גדולת בורא העולם במכות שהנחיל במצרים ובממון שגזלנו מהם ולא דיינו.

האם הרבנים לא מעוררי חמלה בגלל האופן שבו הם תופסים את אישיותו של בורא התבל? האם הם משקפים את הערכים של העם היהודי שסבל כה רבות? האם דמותו של מרדכי כפי שהיא משתקפת במגילת אסתר לא מעוררת בחילה? האם מרדכי, שמשיא את אחייניתו למלך שיכור, שרק זה עתה הוציא את אשתו להורג משום שסירבה לרקוד עירומה בפני אורחיו, רק על מנת לקבל כבוד מלכות מפוקפק, ראוי להערכה וחיקוי.

האם אכזריותה של שרה ופחדנותו של אברם בשולחם את ישמעאל והגר למות בצמא במדבר הופכת אותם לנערצים בעיניכם?

האם נוכלותו של יעקב בגזילת הבכורה מעשו ומעשה התרמית שהוא ורבקה מעוללים ליצחק הזקן והעיוור מעוררת איזה שהוא יחס של כבוד כלפיהם?

האם אנוכיותו של דוד בגזילת אשת אוריה ובשליחתו למוות הופכת אותו לצדיק בעיניכם?

האם אתם נהנים ומכים ברעשנים כאשר תולים את ויזתא הקטן יחד עם תשעת אחיו על העץ?

האם כך התנהגו יהודים בכל הדורות ובגולה, צהלו ורקדו מול גוויות של ילדים תלויים על עץ?

אילו ערכים משקפת התורה והאם היהודים אי פעם בהיסטוריה התנהגו כברברים אכזריים כאלה?

מה קרה לכל גדולי האומה שלנו שהטיפו לעולם מוסר, תרבות, חוכמה ומדע. האם נשליך את תרומתם לפח ונלך שבי אחרי חכמי חלם רבנים עם ערכים מפוקפקים?

אולי הגיעה העת שכולנו נתחיל להביט שוב במראה על מנת לבחון מחדש את גיבורי התנ”ך עליהם חונכנו, כולל האל המקראי, ולשפוט אותם באופן ברור, אמתי וללא משוא פנים.

רוצים לדעת עוד על טיבעו של האל המיקראי יהוה…קיראו את הספר.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *